( מתוך שיחתו של הרב לוינגר זצ"ל – לעלות כיתה!)
מרן הרב קוק מדבר בהרחבה גם באגרות אחרות ובספר אורות, על כך ששיבתנו לארץ ישראל היא על מנת להקים כאן את גאון יעקב, להקים כאן מדינה שיש בה גאון, ויש בה כבוד, לעיני העולם כולו.
קודם הזכרנו שהיו שלוש תקופות: קשר של פרטים, קשר של קבוצות, וקשר לאומי, והקשר הלאומי לא נבע אצלנו רק מנימוקי בטחון, אלא גם ממצות ישוב ארץ ישראל, ולכן ראינו את אותה מסירות נפש. אך מרן הרב קוק מוסיף שהשיבה לארץ ישראל היא כדי שתהיה כאן מדינה, ארץ של גאון לעיני העולם כולו. מה הוא הגאון, הכבוד הזה? הכבוד הוא שיש כאן עם שלא דומה לעמים אחרים, אלא יונק את כוחותיו מה', ויש לה' יחס מיוחד אל המדינה שהוא הקים.
הרמב"ן בפרשת אחרי מות, (ויקרא יח, כה) אומר שעל כל ארץ נתן הקב"ה מלאך שיהיה קצין, שוטר ומושל עליה, אבל ארץ ישראל היא ארץ שאין עליה מושל. המושל של ארץ ישראל הוא הקב"ה בעצמו, "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה." (דברים יא, יב) הארץ הזו, על כל מה שחי בה, היא כולה משהו אלוקי.
אדם לא יעיז לשלוח ידו על מילה בתורה. ואם יבואו הגויים ויגידו לנו: 'אנחנו מוכנים לעשות איתכם שלום, אבל תכרתו מהתורה את השם פרעה הרשע', מיד יקום כל העם ויזעק: 'מה זה? זה שלנו?! הרי קיבלנו את זה מאת ה"'. כך גם ארץ ישראל. היא איננה שלנו. כמו שכתוב: "עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ" "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה" (דברים לד,ד)
יום יום, פעמיים ביום אנחנו אומרים בקריאת שמע: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ". (דברים יא, כא). הארץ הזו שייכת לקב"ה. הוא ברא את ישראל, הוא ברא את ארץ ישראל. הוא קידש ובחר את עם ישראל, וקידש ובחר את ארץ ישראל. זאת לא נקודה של איזה מצוה, כל התורה כולה תלויה במצוה הזו. וכשם שכל התורה קדושה, ארץ ישראל כולה קודש.
