את השר משה מונטיפיורי כולנו מכירים; מהשיר (והוא עלה למרכבה…), משכונות 'משכנות שאננים' ו'ימין משה', מקבר רחל ( השיפוץ והחדר הנוסף) ועוד פעולות ומעשים לגאולת ארץ ישראל.
גם מילות הברכה הראשונה בתפילת שמונה עשרה, ברכת אבות, שגורות על פינו ומוכרות לכולנו בָּרוּךְ אַתָּה ה'…. אֱלֹקי אַבְרָהָם, אֱלֹקי יִצְחָק וֵאלֹקי יַעֲקֹב…, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה.
ואיך קשורים השר הנדבן ומילות התפילה?
כך מובא בספר "חזון ציון – שקלוב וירושלים", ספר תולדות עליית תלמידי הגר"א:
באחד הימים נשאל השר מונטיפיורי: מדוע תשים מעייניך בארץ ישראל?
"טוב", ענה השר, "מעולם לא נשאלתי על זאת ומעודי לא דיברתי על זה, אבל אשיב לך. הבט נא על הטבעת הזאת!" הסיר השר את טבעתו מעל ידו והראה שרשום עליה 'קונה הכל'. "הנני נושא את הטבעת על ידי למען אזכור את הרגש הראשון שהוביל אותי לארץ הקודש. אתם הצעירים תצחקו, ותחשבו אותי לפתי, אך דעו לכם כי כך היה הדבר.
"פעם במוצאי שבת קראנו אני ורעייתי יהודית את הזמר 'אליהו הנביא', ועלה רעיון בליבנו לעלות לארץ הקודש ולראות את הר הכרמל ואת המקומות הקדושים אשר בהם עבר אליהו. הבטחתי לרעייתי כי נסע יחד לארץ הקודש. בלילה ההוא חלמתי חלום, ואראה את דמותו של אליהו כפי שהוא מופיע בתמונה והוא מצביע אל ארץ הקודש וקורא באוזני את המילים 'קונה הכל'. פקחתי את עיניי שוב ושוב. נרדמתי ואחלום שנית את הדבר ואשמע קול הקריאה 'קונה הכל', וכך קרה גם בפעם השלישית. עד מהרה הרימותי לדרך פעמי, אני ואשתי, לראות את שלום אחינו בארץ ישראל. ואתה- גם אם תלעג לחלום, הן לא תוכל להכחיש כי רבים המעשים שיש לעשות בארץ הקודש, לי ולך"
