המשתלה החברונית

נטיעות באדמת חברון אינן דבר חדש, כך עולה מתוך ספרו של ד"ר יורם אלמקייס – ופנינו חברונה, חברון והתנועה הציונית.

בשנות ה – 20 של המאה הקודמת (למניינם) היה ניסיון של קבוצת צעירים חלוצית וציונית להתיישב בחברון ולפתח בה עבודה חקלאית ( רעיון שהעלתה קודם לכן רחל ינאי בן צבי) . הישוב היהודי אז בחברון השתייך ברובו למה שמכונה 'הישוב הישן' אולם כבר אז נשבו בו רוחות ציוניות, בעיקר מצד צעירי המקום.

את הדברים המובאים כאן כתב אחד מבני חברון שהתרגש למראה הצעירים החלוצים.

'בהיוודע לו שהופיעה קבוצת 'חלוצים וחלוצות' בחברון, וחכרו חלקת אדמה לטעת בה משתלה גדולה לעצי נוי וירקות, נפעמה רוחו בו (…) ליבו נמשך אחרי הצעירים והצעירות הללו שמהלכים בתלבושתם המיוחדת, מכנסיים קצרים וחולצות, מעדר ומגרפה על כתפי הבחורים, מגל וחרמש בידי הצעירות, והם הולכים יחד לשדות הכולל והעדה (…)'

'הצעירות מושכות בקוצים, ועוקרות אותם על שורשיהם מהקרקע. הבחורים, אחריהן, מכים בה במעדרים, עודרים בה עמוק עמוק, ומהפכים את רגביה. אחריהם באות בחורות אחרות התולשות ואוספות בידיהן את סעיפי השורשים של היבלית המתפתלים בין גושי הרגבים (…) עכשיו הוא רואה שבידי הצעירים והצעירות האלה מבני ישראל שבה האדמה לתחיה'.

(חברון וגיבוריה/ מנשה מני)