הרחיבי

ראי רחל ראי, הם שבו לגבולם

מערכת האתר י"ז כסליו תשפ"א

איך בוחרים שם?( לבית…)

בית רחל ובית לאה, צמד הבניינים העתיקים שנגאלו ונמצאים סמוך למערת המכפלה יושבו במשפחות יהודיות ב"ה לפני כשנתיים וחצי . לכך קדמו כשנתיים וחצי של מאבקים משפטיים ומדיניים ע"מ לאפשר את מגורי המשפחות בצמד הבניינים אשר נרכשו זה מכבר בכסף מלא. הכניסה הראשונה לבתים התרחשה בצהרי יום בהיר וקר של חודש שבט תשעו. כעשר משפחות נכנסו לביתם החדש (בן 300 שנה..) בימים שקדמו לכניסה המרגשת, ישבנו במשרדי עמותת 'הרחיבי מקום אהלך' להכין את כל הפרטים הדרושים  – חימום ובקבוקי מים, חומרי ניקוי, מסמכי הרכישה ועוד ועוד. בין השאר הונחה על השולחן גם שאלת המיליון… כיצד נקרא לבתים אלו? כי לצד ההתארגנות הטכנית, ברור היה כי צריך גם שם לבית. מהות.   

בפרשת וישלח מתארת התורה את פטירתה וקבורתה של רחל אמנו על אם הדרך. מדרשים רבים נכתבו על הסיבות והמשמעויות של קבורתה של רחל אמנו דווקא בדרך אפרתה ולא במערת המכפלה. והרי מי היא זו המתאימה והראויה להיקבר בפתחו של גן עדן, יחד עם שאר האבות והאמהות, במקום בו טמונים שורשיו של עם ישראל? כמובן – אמא רחל, עליה נאמר במדרש בבראשית רבה עא,ב  "ורחל עקרה – רחל עיקרו של בית". אולם נראה כי בדיוק בשל הסיבה הזו נקברה רחל אמנו על אם הדרך, במקום בו תוכל האם לבכות ולהתחנן על בניה שיחזרו לגבולם. כמו שמובא במדרש בבראשית רבה (פרק פב פרשה י) :
מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, וכמו שכתוב (ירמיה לא יד) "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה".  

בחברון למדנו כי בכיה של רחל אמנו אינו רק על הבנים שאינם בגבולם, כיוון שהם מחוץ לארץ ישראל, בגלות. כאן, בעיר האבות ראינו כי ישנם כל כך הרבה מקומות, רחובות ובתים בהם לא דורכת כף רגל יהודית. למעלה מ90% מהעיר עדיין סגור בפני חיים יהודיים, וכך גם רוב רובה של העיר בית לחם, שכם, ג'נין, קלקילי'ה, חבל עזה ועוד ועוד. ועל כך בוכה אמא רחל – הבנים אינם בגבולם…

ובחזרה לבתים.

לבנין האחד ניתן השם 'בית לאה', ע"ש לאה אמנו הטמונה ברבת מקום, במערת המכפלה. הבנין הנוסף נקרא 'בית רחל' ע"ש רחל אמנו – זאת בכדי להודיע ולומר לה: 'מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך..' הנה הבנים שבים לגבולם!! וקריאה זו מיועדת לנו, הבנים והבנות, להמשיך ביתר שאת להשיב בנים לגבולם, לעיר אבותם, לכולה, בשלמותה.